החלטה בתיק מ"ת 24341-01-13

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

1.              נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת נשק, החזקת נשק (אביזר), הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.

2.              לפי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 24.12.2012 - 31.12.2012, קשר המשיב קשר עם אחר המוכנה "טיקלי", באמצעות מסרונים ממכשירו הנייד, על מנת למכור כלי נשק לאותו "טיקלי". במסגרת הקשר ולשם קידומו, בין שאר חילופי המסרונים בין השניים, פנה "טיקלי" ביום 30.12.2012 למשיב וביקש לרכוש ממנו כלי נשק שונים. המשיב ענה ל"טיקלי" בחיוב, באומרו - "קרלו קצרה הצורה שלה רגילה, עוזון בקרטון עכשיו הגיע...".

עובר ליום 1.1.2013 החזיק המשיב בביתו בטייבה שני כלי נשק: אקדח מסוג זיג זאואר מס' 484499 עם מחסנית ריקה, אשר נגנב בחודש אוקטובר 2005 מאדוארד קוגן (להלן - " הנשק הראשון"), והשני נשק מאולתר המכונה "קרל גוסטב" / "קרלו" (להלן - " הנשק השני") ומחסנית מאולתרת ריקה.

ביום 1.1.2013 סמוך לשעה 6:00 בבוקר הגיע צוות בילוש לבית משפחת אחי המשיב, עבדאללה ג'אבר (להלן - עבדאללה), הצמוד לביתו של המשיב. כאשר התקרב הצוות לבית עבדאללה, זרק המשיב לחצר בית השכן שקית ובתוכה הנשק הראשון, ומיד לאחר מכן זרק לקרבת מקום את הנשק השני עטוף בחלוק מגבת.

בהמשך, כאשר הצוות החל בהליך מעצר נגד המשיב, החל המשיב לקלל שני שוטרים מחברי הצוות באומרו להם: "כושי מסריח", "אני אהפוך אותך יא כושי אני אפרק אותך", "אני אזיין אותך, מי אתה בכלל", "אני אפרק את כולכם", "יא שרמוטות בני זונות כושים מסריחים תעופו מפה", ואף החל להתפרע ולירוק לכיוון הצוות.

3.              בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשת המעצר נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב: דוחות פעולה של שוטרים שזיהו את המשיב ותפסו את כלי הנשק, פלט שיחות ממכשיר הטלפון הנייד של המשיב בהן הודעות הטקסט עם "טיקלי" והודעת אחיו של המשיב.

4.              בדיון בבקשה הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה למעשי המשיב המפורטים בסעיף 6 לכתב האישום, וטען כי קיימת חולשת ראיות ממשית בנוגע לסעיפי האישום המבססים את החזקת הנשק.

החלטה זו תעסוק אפוא בראיות לכאורה להוכחת החזקת כלי הנשק על ידי המשיב.

5.              הראיות הקושרות את המשיב להחזקת כלי הנשק מורכבות משלושה נדבכים עיקריים: דוחות פעולה של שוטרים, ובעיקר של השוטר יעקב אליו (להלן - " אליו"), אשר זיהה את המשיב זורק חבילות מגג ביתו; קשירת המשיב לפריטי הלבוש בהם היו עטופים כלי הנשק; ולבסוף - מסרונים שנמצאו במכשיר הטלפון הסלולרי של המשיב.

א. זיהויו של המשיב כמשליך כלי הנשק

6.              עיון בדוחות הפעולה שרשמו השוטרים דוד אטיאס, דנית פרץ, רותם ניב, אבבה ידנקו, רעות ספורטה, דני דוויט ויעקב אליו, ביום האירוע, מעלה את התמונה הבאה:

צוותי משטרה שערכו חיפוש מכוח צו שיפוטי בביתו של סובחי ג'אבר, אבי המשיב (להלן - " סובחי"), דפקו בדלת הבית. בני הבית לא מיהרו לפתוח את הדלת למרות שהשוטרים הזדהו. בזמן שהשוטרים עמדו מחוץ לדלת ביתו של סובחי זיהה אליו, אשר היה חבר בצוות "סגירה" מחוץ לבית, אדם לבוש גופיה לבנה ששיערו קצוץ זורק שקית אדומה לכיוון הבית הצמוד לביתו של סובחי. אליו רץ לכיוון הבית השכן, בית שצבעו כחול כהה בו מתגורר סאמר ג'אבר (להלן - " סאמר"). אליו טיפס על הגדר כדי לשמור על קשר עין עם השקית האדומה, ולאחר מספר שניות שמע נפילה של משהו על האדמה. אליו קרא למפקד הצוות אבבה ידנקו (להלן - " ידנקו") ודיווח לו על זריקת השקית האדומה שנפלה בצדו השני של ביתו של סאמר. ידנקו הגיע ונערך חיפוש בחצרו של סאמר. בחיפוש נמצאה השקית האדומה ובה היה הנשק הראשון. אליו ערך סריקה בצד האחר של הבית (הצד שקרוב לבית בו נערך החיפוש הראשוני) ומצא רובה בתוך "מגבת" שהשרוול שלה מעוטר בשובל של לבבות זהובים.

7.              אליו זיהה בסופו של דבר את המשיב כמשליך כלי הנשק, אולם מספר פגמים שאפרט להלן יוצרים קושי מובנה להסתמך על זיהוי זה, ולו לכאורה:

אין חולק כי תחילה זיהה אליו את אחי המשיב, עבדאללה, כמי שזרק את השקית האדומה מגג הבית. לדברי אליו, כאשר סיים לסרוק את חצרו של סאמר, פנה אליו מפקד המבצע, דוד אטיאס (להלן - " אטיאס"), הציג בפניו את עבדאללה ושאל אותו אם הוא מזהה את החשוד שזרק את השקית האדומה. עבדאללה נראה לו דומה ואטיאס הורה לו לעוצרו. לאחר מכן הורה אטיאס לשוטר אחר לשמור על עבדאללה כדי "לזהות חשוד אחר אחיו של החשוד עבדאללה ששמו בקר". אטיאס עלה לגג עם המשיב ואליו נתבקש לזהותו מהמקום בו עמד כאשר ראה את החשוד. אליו אכן זיהה את המשיב כמי שזרק את השקית האדומה.

עבדאללה והמשיב אחים. עיון בתמונותיהם מעלה כי הם דומים. המשטרה לא מצאה לנכון לערוך לאליו מסדר זיהוי משותף לשני החשודים, אלא הסתפקה בכך שאליו זיהה את המשיב. המשטרה גם לא מצאה לנכון לערוך ניסוי עם אליו של זיהוי מרחוק בעניינו של עבדאללה, כפי שעשתה בעניינו של המשיב.

אטיאס, יש לציין, כלל לא הזכיר בדוח שרשם ביום האירוע את העובדה שביקש מאליו לזהות את עבדאללה, ואת העובדה שתחילה זיהה אליו דווקא את עבדאללה ורק משום כך הורה לו לעוצרו, אלא הזכיר רק שהורה לאליו לעצור את עבדאללה ושלאחר מכן זיהה אליו את המשיב.

לעבדאללה הייתה הזדמנות לזרוק את כלי הנשק מגג הבית. מדוחות השוטרים עולה כי מביתו של עבדאללה יש כניסה לגג, והגם שהזריקה שראה אליו התרחשה מגג ביתו של המשיב ולא מגג ביתם של סובחי ועבדאללה, היה לעבדאללה די זמן לעלות לגג ולזרוק את כלי הנשק עד שפתח את הדלת לשוטרים (מקץ 10 דקות כדבריה של השוטרת רעות ספורטה). לא התעלמתי מכך שאין חיבור בין הגגות, ויש צורך לטפס על גדר בגובה כ-1.60 מ' כדי לעבור מגג לגג, אולם מכשול זה אינו מן הסוג שמאיין את האפשרות להגיע לגג האחר בזמן המתואר.

אליו הבהיר בדוח מיום 7.1.2013, שבעה ימים לאחר ליום האירוע, שאמר לאטיאס כי עבדאללה, אשר לבש חולצה שחורה ארוכה וג'ינס "דומה" לחשוד שראה, אבל החשוד האמיתי בהיר יותר ובעל מבנה גוף גדול יותר ולכן היו לו ספקות, ועוד הבהיר כי כאשר ראה את המשיב לא נותרו בו ספקות וזיהה אותו בוודאות מוחלטת. דוח הבהרה זה נרשם על ידי אליו לבקשת החוקר מזרחי, ומשקלו בעיניי מועט, במיוחד נוכח העובדה שאטיאס כלל לא ציין בדוח שרשם את העובדה שאליו זיהה תחילה את עבדאללה.